על תיקוני-יתר

  • PDF
פעמים רבות מיד לאחר סיומם של לימודי העריכה, או כשרק מתחילים לעסוק בעריכה, הטהרנות שוצפת בעורקינו. אנחנו חדורים אידאלים לשוניים ושואפים למרֵק ולקרצף את שפת הכותבים שאת כתביהם אנחנו עורכים, לבער כל נגע לשוני.
אלא שפעמים רבות הנגעים הלשוניים שביערנו בקפידה מתגלים בדיעבד כעניינים סגנוניים גרידא, שאמנם יש נימוקים בעד ונגד השימוש בהם, אך הם כלל אינם "מנוגדים לחוק". באופן פרדוקסלי, עם הזמן מפתחים צניעות, לומדים לעצור ולשאול שאלות, לומדים לחיות גם עם דרכי כתיבה שאינן תמיד לרוחנו. האם חוויתם תהליך דומה?